כשאני נשאל שאלה זו, לרוב גם עולה התהייה לאיזה אדם בדיכאון יש בכלל כוח לעשות פעילות גופנית כשהוא נמצא בדיכאון… וכמובן שישנן ספקות רבים לגבי תועלת ״אמיתית״ של דבר כל כך ״פשוט״ על בעיה רפואיות כל כך מורכבת ועמוקה. אני מבקש לתת כאן כמה תשובות ברורות לשאלות אלה.
למרות כל התהיות והספקות, המדע מראה שוב ושוב את אותו דבר: פעילות גופנית בתדירות של 3-5 פעמים בשבוע, תורמת למצבם של אנשים המתמודדים עם דיכאון לפחות באותה מידה שתורמים להם טיפולים או תרופות!
עלינו לזכור שגם הטיפול הסטנדרטי בדיכאון (הכולל CBT, פסיכותרפיה, טיפול קוגניטיבי ונוגדי דיכאון) דורש השקעה של זמן וכסף, ולגבי התרופות – כמובן שגם סכנה לתופעות לוואי וחשש מתלות בתרופות.
הלוואי שכל מתמודד עם דיכאון היה יודע את העבודות המדעיות הללו, ומקבל את התמיכה, העידוד וההכוונה להשתמש ב״תרופת הפלא״ הזו שנקראת פעילות גופנית. הלוואי ומשרד הבריאות היה מסבסד פעילות גופנית כפי שהוא תומך בתרופות…
בריאות ואושר,
אופיר פוגל, נטורופת