זו הכותרת הראשית של מוסף עיתון הארץ: ״עם האוכל בא הגנום״. את המאמר עצמו מעטרת הכותרת: ״לאכול בשביל הגנים – ממחקר למחקר, מדענים מפענחים איך הדנ״א שלנו משפיע על המזון שאנחנו אוכלים – ואיך המזון משפיע עליו בחזרה״. נושא כל כך חשוב, וכמה חבל שהמאמר עצמו מקיים רק חלק מההבטחות בכותרת, ויותר חשוב מזה, נראה שלא מעט מהמדענים החוקרים את הנושא מפספסים כמה דברים מאוד מהותיים בדרך. אנסה למקד כאן כמה דברים בעניין חשוב זה הנובעים מהמאמר, ואנסה להוסיף פרספקטיבה נוספת לדברים. כאן נמצא קישור למאמר בגרסתו האלקטרונית (שנראית מעט שונה ממה שקראתי בעיתון עצמו).
כיצד הגנים משפיעים על תגובת הגוף לאוכל
נושא זה מוצג בצורה די נרחבת במאמר, עם שלל דוגמאות ממזונות שונים כמו אלכוהול, קפה וכוסברה, דרך היכולת ליהנות מפעילות גופנית, ועד הנטייה המולדת כנראה של ילדים לאהוב אוכל כזה ולא אחר. זה מידע מעניין שבעתיד יוכל לסייע לנו להבין טוב יותר את עצמנו ואת הבחירות שלנו בעניין האוכל. אולם אחת הבעיות בעניין זה היא הדרך שבא מדענים מפרשים את התאמתו של אוכל מסויים לגנים שלנו (לפחות כפי שמוצג בכתבה). כך למשל נטען, שאם גופו של אדם בעל גן מסויים הגורם לפירוק מהיר יותר של קפאין בגוף – אז טוב לאותו אדם לשתות הרבה יותר קפה. וכפי שמצוטט אחד החוקרים בנושא:
״אנשים שיש להם גרסה אחת של הגן — כזאת שמאפשרת פירוק מהיר של קפאין בדם — לא רק שיכולים לשתות שלוש כוסות קפה ביום, אלא שזה אף מומלץ. מנגד, אנשים שיש להם את הגרסה השנייה — שמפרקת קפאין לאט — לא צריכים לשתות יותר משתי כוסות ביום, ואפילו עדיף שיימנעו גם מכוס אחת. זה עלול להגביר
את הסיכון שלהם לסבול ממחלות לב וכליות.”
באמירה זו ישנן לא מעט בעיות מדעיות. אחת מהן היא ההסתכלות הצרה רק על יכולת הגוף לפרק קפאין. ומה לגבי שאר הנזקים הפוטנציאלים של הקפה? אני די בטוח שאותם חוקרים לא בדקו את ההשפעה המזיקה שעלולה להיות לשתיית קפה על בריאות העצמות במשך עשרות שנים. וגם כנראה לא בדקו את ההשפעה הלא טובה על מערכת העיכול והמיקרוביום. כל אלה אינם קשורים, להבנתי, ליכולת הגוף לפרק קפאין. כך שלהמליץ לבעלי הגן ה״מוצלח״ בפירוק קפאין לשתות הרבה קפה, זו אינה המלצה תזונתית-רפואית בעלת ביסוס מדעי מספק. דברים אלה מתחברים להבנתי עם האמירה ״אנשים לא רוצים לשמוע חדשות רעות על ההרגלים הרעים שלהם״ (באנגלית זה נשמע טוב יותר…). מי שרוצה להבין יותר לעומק את מורכבות עניין הקפה, ניתן לקרוא בקישור הבא מאמר מקיף יותר המנסה לענות על השאלה האם קפה טוב או רע לבריאות.
כיצד האוכל משפיע על הגנים
נושא זה מוצג רק בצורה מאוד מצומצמת במאמר, למרות שישנו מידע רב על נושא חשוב זה המכונה ״אפיגנטיקה״. במאמר מתוארת דוגמא כיצד אכילה מרובה של סוכר גורמת לשינוי ביטוי גנטי מסויים, המביא את הגוף לרצות עוד ועוד סוכר/קלוריות. זהו בערך. פספוס גדול. כיצד ניתן לתאר נושא זה בלי להביא כדוגמא את המחקר המדהים שהוביל ד״ר דין אורניש, שהראה שמעבר לתזונה מאוד בריאה הביא לשינוי בביטוי של מאות גנים הקשורים בסיכון לפתח סרטן? הוא חקר אנשים עם טרום סרטן ערמונית והראה כי שינוי תזונתי ואורח חיים ממש משנה את הגנים שמשפיעים על הסיכון שלהם להפוך לחולי סרטן קשים.
השפעת האוכל על הביטוי הגנטי שלנו היא נושא בעל פוטנציאל גבוה לשפר את הדרך בה נוכל לטפל באנשים בעתיד. מחקר האפיגנטיקה צפוי להוביל פריצות דרך טיפוליות בעתיד. כתבתי על כך כבר לפני מספר שנים כשהצגתי את הנושא מפיהם של כמה רופאים חשובים, שלהבנתי מבטאים טוב יותר את הנושא:
מהן ההשלכות המעשיות שיכולות לנבוע מהקשר בין אוכל לגנים?
מה עושים עם כל המידע הגנטי-תזונתי הזה? כפי שרשום בסוף המאמר, הכסף מדבר:
״בדומה לחברה של אל־סוהמי, הוקמו בשנים האחרונות לא מעט חברות מסחריות שרוכבות על הגל החדש, ומציעות דיאטה בהתאמה אישית לפי המבנה הגנטי הייחודי של כל אחד ואחת. התחום מגלגל מיליונים, וחלק מהחוקרים נותרים מעט חשדנים לגביו.״
זה אולי העתיד, אבל אני עודני סקפטי. אחת הסיבות לכך היא הדרך הצרה בה מפרשים חלק מהמדענים את ההתאמה של אדם לצרוך מזון מסויים, כפי שניסיתי להסביר קודם לגבי הקפה. בנוסף, הגיעו אלי לא מעט מטופלים עם חוברת שלמה של פיענוח הגנים שלהם יחד עם המלצות תזונתיות. טרם פגשתי אדם שאמר לי בפה מלא שההתמדה אחר ההמלצות שיפרה אצלו באופן ברור את ההרגשה, המדדים או את הבריאות.
בנתיים, נשאר לנו להקשיב היטב לגוף שלנו. אם אנחנו עייפים מאוד אחרי שתיית כוס יין אדום – כנראה שיש שם מרכיבים שאינם טובים לנו. אם אנחנו לא אוהבים כוסברא – זה לא ״באשמתנו״. לא בכוח. אם אחרי מלח לחץ הדם שלנו עולה יותר מדי – סימן כנראה שאנחנו רגישים למלח וכדאי כנראה לעבור להשתמש במלח בריא יותר.
יש לך מידע מדעי או תובנות מבוססות נוספות בעניין זה – אשמח מאוד לשמוע וללמוד עוד!
בריאות ואושר,
אופיר פוגל, נטורופת