בעשורים האחרונים מתברר הקשר המשמעותי בין אורך הטלומרים, לבין מחלות כרוניות, תהליכי הזדקנות רבים, ואפילו משך החיים. ישנם מדענים שאפילו מתייחסים לאורך הטלומרים כמדד להזדקנות. אסביר כאן בקצרה וכמיטב יכולתי מהם טלומרים, מדוע הם כל כך חשובים, והכי חשוב – כיצד אנו יכולים להשפיע עליהם באמצעות אורח החיים.
טלומרים, טלומראז, ו״תאי הזדקנות״ – הקשר שלהם לתהליכי הזדקנות
אנסה כאן להסביר בשפה פשוטה תהליכים מעט מורכבים מבחינה ביולוגית. יתכן שהדבר יגרום לכך שההסבר לא יהיה מדויק במלואו, אבל העקרונות החשובים יהיו ניתנים להבנה.
חלוקת התאים מקצרת את הטלומר.
כשתא בגוף מתחלק, המידע הגנטי הנמצא במולקולת ה DNA משוכפל עבור התא החדש שנוצר. על מנת לבצע את השכפול, צמדי הכרומוזומים המכילים בתוכם את ה- DNA צריכים להיפתח, לעבור העתקה, ולהיסגר מחדש. העניין הוא שבכל פעם שהכרומוזומים נפתחים, משוכפלים, ונסגרים מחדש הקצה שלהם מתקצר. על מנת שמה שיתקצר לא יהיה ה- DNA עצמו, הגוף/הטבע דאגו לכך שבקצה הכרומוזומים יהיה מרכיב שנקרא טלומר. התוצאה היא שבכל פעם שתא בגוף משתכפל, מה שיתקצר יהיה הטלומר, כך שהתא ישמור על תפקודו התקין.
ניתן לקרוא על כך יותר בהרחבה מכאן, בין השאר מוסבר שם מדוע הכרומוזום/הטלומר מתקצר.
מה קורה כשהטלומר מתקצר?
כשהטלומר מתקצר עוד ועוד, הוא בסוף נשחק ו״נגמר״. תאים רגילים יכולים להתחלק 60-40 פעמים בלי לאבד חומר תורשתי, ורק אז הם מפסיקים להתחלק לצמיתות. או במילים אחרות מתוך המאמר מהקישור הקודם: ״טלומרים, אם כן, הם רצפים חוזרים בקצות הכרומוזומים שתפקידם לשמור על שלמותו של החומר התורשתי. בכל חלוקת תא והכפלה של ה-DNA הוא מתקצר, והטלומרים מבטיחים שההתקצרות הזו תפגע רק בהם, כך שהתא לא יסתכן באובדן של מידע גנטי חשוב. התהליך הזה קורה בכל חלוקה, עד שהטלומרים מתקצרים יותר מדי ואינם מגינים יותר על החומר התורשתי.״
כשהטלומרים מתקצרים יותר מדי, התא אינו יכול להתחלק עוד והוא עשוי למות או להיכנס למצב של הזדקנות (Senescence). תאים במצב זה אינם מתים לגמרי, אבל גם אינם מתפקדים באופן מלא כבעבר. יש המכנים אותם ״תאים זומבים״, תאי סנסנס או ״תאי הזדקנות״. המשמעות היא ש: ״התאים המזדקנים הללו מזיקים מאוד לגוף, שכן הם מפריעים לתפקוד הרקמה שבה הם נמצאים ומפרישים חומרים שגורמים לדלקת כרונית. משערים שהתאים הללו הם אחד הגורמים העיקריים לתופעות הזיקנה, ושאם תימצא דרך להיפטר מהם נוכל להאט את תהליך ההזדקנות ולשפר את איכות חייה ואת בריאותה של האוכלוסייה המבוגרת. מחקרים שנעשו על עכברים זקנים אכן הראו שכשסילקו את התאים הללו מהרקמות שלהם נצפה שיפור ברבות מתופעות ההזדקנות, ואפילו תוחלת חייהם התארכה״.
טלומראז
טלומראז הוא האנזים שאחראי על הוספת רצפים של טלומר לקצות הכרומוזומים. בשל כך, כנראה שכל דבר שיתמוך באנזים הטלומראז, ישפר את מצב הטלומרים ויאריך את חייו של התא. עוד הסבר על הטלומראז בסרטון של כלת פרס נובל בתחתית מאמר זה.
הטלומרים, הטלומראזים והתהליכים הקשורים בהם תוארו לראשונה בשנות השמונים. שלושת החוקרים/ות שהובילו את התגליות זכו בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה בשנת 2009.
האם מניעת קיצור טלומרים זה תמיד דבר מועיל ורצוי?
החשש העיקרי ממניעת קיצור הטלומרים באופן התערבותי נובע מההשפעה האפשרית על תהליכים סרטניים. הרי אחת הבעיות העיקריות עם תאים סרטניים, היא שהם מתחלקים ללא בקרה שאמורה לנבוע בין השאר בזכות הטלומרים שמתקצרים. מסתבר, שכמעט כל התאים הסרטניים שבגוף עברו מוטציה שאיפשרה להם להאריך מחדש את הטלומרים שלהם, ולזכות בחיי נצח תאיים. אם נהנדס גנטית אדם שהטלומרים שלו לא יתקצרו – קרי כל תאיו יוכלו להתחלק בלי הגבלה, הוא יהיה פגיע מאד לסרטן. הבנה זו הביאה לפיתוחן שלך מספר תרופות נסיוניות, המנסות לגרום לכך שהטלומרים של תאי הסרטן כן יתקצרו, ובכך יגבילו את התפשוטות המחלה.
למרות הרשום לעיל, אני לא מכיר שום תיעוד להשפעה שלילית הנובעת מהתערבות הקשורה לאורח החיים, במטרה להאט, לעצור או אף להאריך את הטלומרים.
כיצד אורח החיים יכול להשפיע על אורכם של הטלומרים?
מאחר ואורך הטלומרים נחשב כסמן ביולוגי להזדקנות ולגורם למספר רב של בעיות המחמירות מחלות כרוניות, כל דבר שניתן לעשות על מנת לשמור על אורך הטלומרים נחשב רצוי ומועיל. ישנם אף ממצאים מדעיים המצביעים על כך שאורך הטלומרים מעיד על הגיל האמיתי שלנו, יותר מאשר גילנו הכרונולוגי. בנוסף לאלה, כאמור מקודם, טלומרים קצרים קשורים סטטיסטית למשך חיים קצר יותר. בסרטון הבא מציג ד״ר גרגר מספר רב של ממצאים מדעיים הקושרים בין תזונה לאורך הטלומרים. לאחר הסרטון תמצית הדברים העיקריים.
ממצאים ברמות שונות של סימוכין מדעיים מצביעים על הדברים הבאים:
- דלקת כרונית קשורה בקיצור טלומרים.
- עקה חימצונית (תהליכי חימצון מוגברים) קשורים לטלומרים קצרים יותר.
- אכילה מוגברת של מזון מהצומח, ובעיקר ירקות, קטניות, פירות, אגוזים מהווה גורם מגן על אורך הטלומרים.
- באותו הקשר למזון מהצומח, אכילה מוגברת של סיבים תזונתיים קשורה לטלומרים ארוכים יותר.
- בשר מעובד, משקאות ממותקים, ואלכוהול מקושרים סטטיסטית עם טלומרים קצרים יותר.
- אנשים האוכלים מזונות אולטרה-מעובדים בעלי סיכון כפול לסבול מטלומרים קצרים מדי.
- אכילת בשר לא מעובד לא נמצאה כקשורה לאורך טלומרים. אכילת בשר עוף נמצאה כקשורה לטלומרים ארוכים יותר במחקר אחד.
- אכילת צ׳יפס ותפוחי אדמה מטוגנים קשורים עם טלומרים קצרים יותר.
- מחקר אחד מרמז על כך שאכילת אגוזי מלך באופן יומיומי, שמרה טוב יותר על אורכם של הטלומרים (בעיקר אלה שהיו קצרים יותר בתחילת המחקר). מצד שני, מחקרים אחרים עם אגוזים מצאו תוצאות מעורבות.
- מחקר התערבותי משמעותי הראה כי צריכה של תה ירוק במשך 5 חודשים הביאה להארכת הטלומרים!
- אכילה של ככוס ורבע של קייל ביום, הביאה להעלת רמות האנזים טלומראז, תוך ימים ספורים בלבד.
ישנה טענה שצמח המרפא אסטרגלוס יכול להביא לשמירה או אף להארכת טלומרים. אני מקווה שמחקרים בשנים הקרובות יבהירו נקודה זו.
עדכון 2023: מחקר התערבותי שנמשך כשלוש שנים מצביע על כך שהעמדות לתזונה ים תיכונית משפיע משמעותית על קצב קיצור הטלומרים.
סטרס והתמודדת עם סטרס
מומלץ לצפות כאן בהרצאה קצרה של כלת פרס נובל ד”ר אליזבת בלקברן, שגילתה את הטלומרים והטלומראזים, בנושא השפעת הסטרס על אורך הטלומרים. החדשות העצובות הן שכמובן סטרס כרוני מאיץ את קיצורם של הטלומרים, אולם יש גם חדשות הטובות. המחקרים מראים כי תפיסת גורם הסטרס היא הקובעת. זאת אומרת, אם אנשים הנמצאים במצב של דחק או סטרס, מוצאים משמעות ואתגר בהתמודדות שלהם, ומצליחים להתמודד יחסית בנחת עם המצב המלחיץ – הנזק לטלומרים נמנע.
סיכום עיקרי הדברים של ד״ר בלקברן באשר לגורמים שמשפיעים על אורך הטלומרים:
- סטרס כרוני עלול לפגוע בטלומרים, אבל ראיית בעיה כאתגר – עשויה למנוע את הנזק.
- סטרס וחוסר ביטחון בילדות, מנבא טלומרים קצרים יותר גם בבגרות.
- בעיות עם שכנים, בעיות במערכות יחסים ואף חוסר ביטחון אישי פוגעים בטלומרים.
- מערכות חברתיות טובות, וחיי נישואים ארוכים תורמים לבריאות הטלומרים.
אריכות חיים בריאה וטובה,
אופיר פוגל, נטורופת