יושבנות כגורם סיכון לדמנציה
מסתבר שלא רק פעילות גופנית משפיעה באופן משמעותי על בריאות המוח, דמנציה ועל אלצהיימר, אלא שגם יושבנות חשובה כנראה לא פחות. הכוונה כאן היא לכמות הזמן שאדם מבלה בישיבה במהלך היום. המחקר המצוטט במאמר מופיע בקישור זה. הנתון המרכזי הוא זה: אנשים שיושבים בממוצע מעל 8 שעות ביום, נמצאים בסיכון גבוה בכ – 27% לסבול מדמנציה. כל זאת בהשוואה לאנשים שיושבים זמן מועט מכך. ד״ר עאישה ודין שרזאי, זוג נוירולוגים שחוקרים ומטפלים באנשים עם דמנציה ו/או אלצהיימר כותבים/אומרים את הדברים המשמעותיים הבאים:- ״…הגוף והמוח זקוקים לתנועה תמידית במהלך היום המשלבת ״פריצות מאמץ״ קצרות, כאשר עדיף שזמני המאמץ יהיו בכל שעה.״
- ״אין אפשרות לכפר על יום שלם של ישיבה בעזרת מספר דקות של אימון…״
האם תחושת אופטימיות קשורה באמת לבריאות המוח?
המאמר מתייחס למחקר אופטימי מאוד על אופטימיות… הפרטים על מחקר האופטימיות והדמנציה מהקישור. המחקר כלל מעקב של שנים לא מעטות אחר מספר רב של אנשים. הממצא העיקרי הוא קשר תלוי ״מינון״ בין רמת אופטימיות גבוהה בתחילת המחקר, לבין סיכון לחלות בדמנציה בהמשך. למעשה, מדובר על ירידה של כ- 40% לקבל אבחנה של דמנציה בקרב האנשים האופטימיים ביותר. אה, כן… באותו מחקר מצאו גם שהאנשים אופטימיים יותר נטו להיות משכילים יותר, פעילים יותר מבחינה גופנית, עישנו פחות וסבלו פחות ממחלות כרוניות. כמו כן, שלא במפתיע, האנשים האופטימיים סבלו פחות מדיכאון – ודיכאון ידוע כגורם סיכון לדמנציה. האם ניתן להסיק משהו בעל משמעות ממחקר זה? אני בספק. אבל בטוח שכדאי להישאר אופטימיים בחיים, מאלף סיבות…תזונה צמחית משפרת את בריאות המוח
במאמר המדובר מתייחסים המחבר והרופאים שרואיינו בו, למחקר אחד מתוך מאות מחקרים שמצאו קשר בין תזונה לבין דמנציה. מדובר במחקר חדש (2026) שכלל מעקב של כעשור אחר כ 45,000 אנשים. הממצאים העיקריים:- תזונה מבוססת מזונות בריאים מהצומח נקשרה לירידה של כ- 12% בסיכון לפתח דמנציה – בעיקר על רקע אלצהיימר.
- לעומת תזונה מבוסס צומח ״רגילה״ נקשרה לירידה של כ- 7% בסיכון לדמנציה/אלצהיימר.
- וכל זאת לעומת תזונה לא בריאה מהצומח שנקשרה לעלייה של כ – 6% בסיכון לדמנציה/אלצהיימר.
האם בדידות היא גורם סיכון מבודד ואמיתי בהקשר לדמנציה?
״לא טוב היות האדם לבדו״ מהמחקר הזה אותו מצטטים במאמר, עולה כי משתתפים שדיווחו על רמות גבוהות של בדידות הציגו כבר בתחילת המחקר ביצועים נמוכים יותר בזיכרון, לעומת משתתפים שלא דיווחו על בדידות גבוהה. אולם, לאורך תקופת המעקב במחקר תועדה ירידה בזיכרון בקצב דומה בכל הקבוצות, ללא הבדל מובהק בין אנשים בודדים יותר, לבין פחות בודדים. עוד נמצא במחקר כי המשתתפים עם רמות גבוהות של תחושת בדידות נטו להיות נטו להיות מבוגרים יותר, במצב בריאותי פחות טוב, ועם שכיחות גבוהה יותר של דיכאון, יתר לחץ דם וסוכרת. מה ניתן להסיק מתוצאות מחקר זה? להבנתי לא הרבה… כשאני והצוות שלי מלווים אנשים שרוצים לשפר את הבריאות הקוגניטיבית שלהם, עם ובלי קשר לדמנציה ו/או אלצהיימר, אנו מתייחסים לקרוב ל 40 גורמי סיכון שנמצאו במדע. ארבעת הנקודות העולות במאמר זה הן רק טיפה בים – אך כל טיפה נחשבת… בריאות ואושר, אופיר פוגל, נטורופתלקריאה נוספת: רקע חשוב לקריאת הפוסט הזה: ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר, ולמה הוא משנה.