האם יתכן קשר בין תחושת בדידות לבין דמנציה?

האם כשאין עם מי לדבר גם המוח משלם מחיר?

כשמדברים על מניעת אלצהיימר ודמנציה, לרוב חושבים על תזונה, פעילות גופנית, או שינה. אבל יש גורם אחד משמעותי ונפוץ שמדובר פחות: בדידות. לא מצב זמני של “להיות לבד”, אלא תחושה מתמשכת של ניתוק, היעדר קשרים משמעותיים והרגשה שאין מי שרואה אותנו.

בשנים האחרונות הולך ומתברר שבדידות אינה רק חוויה רגשית לא נעימה, אלא גורם סיכון בריאותי של ממש למוח.

אחת העדויות המרכזיות לכך מגיעה מהדו״ח המקיף של ה- Lancet, אחד מכתבי העת המדעיים המובילים בעולם. דו״ח זה מיפה גורמי סיכון ניתנים למניעה לדמנציה לאורך החיים, ובדידות הוגדרה בדו״ח כגורם סיכון עצמאי ומשמעותי, לצד גורמים מוכרים כמו יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית ודיכאון.

עדות נוספת היא מטא אנליזה בינלאומית רחבת הקף, שכללה 600,000 משתתפים, ובחנה את הקשר בין תחושת בדידות לבין הסיכון לדמנציה. הממצאים הראו כי בדידות קשורה בעלייה מובהקת בסיכון לדמנציה (כולל אלצהיימר ודמנציה וסקולרית), גם לאחר התאמה לגורמים אחרים, למשל דיכאון.

איך בדידות משפיעה על דמנציה?

ראשית, סטרס מתמשך: בדידות לאורך זמן מלווה לרוב בתחושת איום, דריכות וחוסר ביטחון רגשי. מצב כזה מעלה רמות קורטיזול, פוגע בהיפוקמפוס (שהוא אזור קריטי לזיכרון וללמידה) ומאיץ תהליכים דלקתיים במוח.

שנית, ההיבט החברתי־קוגניטיבי. קשרים אנושיים הם אימון מוחי לכל דבר: שיחה, הקשבה, אמפתיה, פתרון קונפליקטים והומור מפעילים רשתות מוחיות מורכבות. כשקשרים כאלה מצטמצמים או נעלמים, גם המוח מפסיק “להתאמן”.

חשוב לומר שלא רק כמות הקשרים קובעת, אלא גם האיכות שלהם, ותחושת השייכות הסובייקטיבית.

מה אפשר לעשות?

החדשות הטובות הן שבדידות היא גורם סיכון שניתן להשפיע עליו – גם בגיל מבוגר, וגם בלי “לשנות אופי” או להרחיב מעגלים חברתיים בצורה מאולצת.

כמה דוגמאות:

• שיחה שבועית קבועה, אפילו עם אדם אחד, חבר או בן משפחה, יכולה להשפיע יותר מהרבה קשרים שטחיים.
• שייכות לקבוצה עם משמעות: חוג, קבוצת לימוד, קבוצה קהילתית או רוחנית.
• עשייה חברתית: פעילות שיש בה תרומה לאחרים מחזקת גם ערך עצמי וגם חיבור חברתי, שני גורמים המגינים על המוח.
• התנדבות: עזרה לאחר תמיד יכולה לעשות טוב גם למי שנותן.
• חיבורים דיגיטלים מיטיבים: בעולם שלנו ניתן ליצור קשר עם אנשים שונים ממקומות רחוקים. מספיק שיש מכנה משותף אחד מעניין, וניתן למצוא בר-שיח או קהילה של אנשים בעולם שמחוברים לאותו תחום עניין.
• קבלת ייעוץ או תמיכה משירותי הרווחה ו/או הטיפול.

בריאות המוח אינה נבנית רק מצלחת מאוזנת או מתנועה יומית. היא נבנית גם מהקשרים שלנו: מהשיחות, מהזמן המשותף, ומהתחושה שאנחנו לא לבד בעולם.

המאמר נכתב על ידי הנטורופתית שגית זוהר. בוגרת הקורס של ד״ר דייל ברדסן – רופא בעל שם עולמי בתחום בריאות המוח.

054-290-5263

נערך על ידי אופיר פוגל.