״אהבת הנוחות מסכנת את הבריאות״ – זה המשפט שיצא לי מהפה כשישבתי מול מטופלת השבוע. שנינו שתקנו.
לאחר כמה רגעים, היא אמרה לי שזה משפט מאוד חזק שגורם לה לחשוב אחרת על הבריאות ועל הבחירות שלה בחיים.
שמחתי. הבנתי שכנראה סוף סוף הצלחתי לתמצת מסר חשוב שאני מנסה להעביר לרבים, בדרך קצרה וקולעת.
אנסה להסביר כאן את הכוונה ומשמעותה, ואסביר כיצד כל זה קשור לאיש עסקים יהודי-אמריקאי שנפטר לפני כמאה שנה, ולשיר שכתב ועודד את רוח העם היפני לאחר מלחמת העולם השנייה.
בתמונה – ה״מאבק״ בין נוחות לבריאות…
האם יש משהו רע בלהתפנק?
באמירה – אהבת הנוחות מסכנת את הבריאות – הביטוי ״אהבת הנוחות״ מתייחס למשל לרצון להישאר עוד שעה מול המסך, לבחירה להישאר בבית הנעים ולא לצאת החוצה, להעדפת אוכל קנוי על פני הכנת אוכל מזין וכדומה.
כולנו אוהבים שנוח ונעים לנו, ובגדול – כמובן – אין בזה כל רע.
הבעיה מתחילה כשהנטייה להתפנק, לנוח ולא להתאמץ הופכת להרגל, מה שעלול להשאיר אותנו פאסיביים, סטטיים, ואולי אף מקובעים. בסופו של דבר גם יפגע בבריאות. גוף בריא צריך תנועה, אתגר, גמישות ואף ״יציאה מאיזור הנוחות״. בשביל להתקדם לבריאות מצויינת צריך יוזמה, התמדה ולפעמים לנסות דברים חדשים או לאתגר את גבולות היכולת.
אגב, כמעט כל מה שנכתב כאן לגבי בריאות הגוף, נכון גם עבור בריאות הנפש.
הדברים הללו חשובים להבנתי אפילו יותר ככל שמתקמים במרוצת השנים. בגיל המבוגר, ״מערכת ההפעלה״ של האדם זקוקה לקבל מסרים של נחיצות, משמעות ויצירתיות. ללא אלה, למה לכוחות הטבע לשמור על היישות הזו חיה בעולם זה?
(מתנצל על השימוש בטיעונים רוחניים-הישרדותיים ולא רק מדעיים…)
את ההשראה למשפט/אמירה, קיבלתי מקטע אותו אני מקריא פעמים רבות בסיום הרצאה על אריכות חיים בריאה. כל הקטע/שיר הזה יפה בעיני, ומדהים להבין באיזו תקופה הוא נכתב.
על אהבת הנוחות, מדע ובריאות
החשיבות של יציאה ״מאיזור הנוחות״ נכתב לא מעט במדע הלונג׳ביטי (אריכות חיים) וטיפוח בריאות מיטבית. הדבר מתקשר ליעילות המסתמנת במחקרים שיכולה לנבוע ממקלחות קרות מחד, וסאונה חמה מאידך. הדבר עשוי להסביר בין השאר מדוע מאמץ מתפרץ של אינטרוולים במהלך פעילות גופנית (ריצות קצרות במהלך הליכה למשל) – מסתמן כסוג הפעילות המועילה ביותר.
ניתן גם לטעון שעיקרון ההתמודדות עם אתגרים קשור גם לממצא הסטטיסטי המצביע על קשר בין אנשים שעברו תקופות קשות בחיים, לבין אריכות החיים שלהם מאוחר יותר.
גם המושג חוסן (Resilience) מרמז על החשיבות של התמודדות עם רגעים או תקופות לא קלות, כתנאי חשוב לבריאות מיטבית.
על נעורים, אריכות חיים ואהבת הנוחות
הקטע הבא נכתב על ידי סמואל אולמן (1840-1924) בגיל 78. לצערי אינני זוכר היכן קראתי אותו לראשונה, אבל למזלנו יש לנו היום בינה מלאכותית שיכולה לתת לנו מידע רב ונגיש. משם למדתי שהוא היה יהודי-אמריקאי, איש עסקים שעסק גם בכתיבת שירה. מסתבר שלקטע הבא קוראים ״נעורים״, ומה שממש ריגש אותי ללמוד הוא שהעם היפני אימץ בחום את השיר לאחר מלחמת העולם השנייה. היפנים ראו בשיר סמל של תקווה. השיר והמשורר זכו לכבוד רב ביפן, ואף מופיעים ומוזכרים בפסלים ובאתרי הנצחה רבים.
הינה השיר המלא:
״נעורים אינם פרק זמן בחיים, אלא הלך רוח.
אין מדובר בלחיים ורודות, בשפתיים אדומות או בברכיים גמישות, אלא בכוח הרצון, איכות הדמיון, חיוניות הרגשות. זאת הרעננות של מעיינות החיים העמוקים השוכנים בנו.
נעורים פרושם ניצחון סוחף של האומץ על הביישנות, של התיאבון להרפתקאות על אהבת הנוחות. אלא קיימים לעיתים קרובות במבוגר שגילו 60 ומעלה יותר מבצעיר בן 20.
איש אינו מזדקן בשל מניין שנותיו. אנו מזדקנים כשאנו זונחים את האידיאלים שלנו.
השנים יכולות לחרוץ קמטים בעור, אולם הויתור על ההתלהבות חורץ קמטים בנשמה. דאגה, פחד וחוסר אמון עצמי מכופפים את הלב והופכים את הרוח לאבק.
בין שאתם בני 60 או בני 16, בלבו של כל אדם יש את הפיתוי לחקור את המופלא, התיאבון הילדותי שאינו נכחד לדעת מה עוד יהיה.
במרכז לבכם ולבתי יש תחנה אלחוטית. כל זמן שהיא מקבלת מסרים על יופי, תקווה, עידוד, אהבה, אומץ וכוח מהאנשים ומהאינסוף, נישאר צעירים.״
מהקישור הבא ניתן לקרוא באנגלית את המילים של השיר ״נעורים״ מאת סמואל אולמן.
בריאות ואושר,
אופיר פוגל, נטורופת